קבר רשב"י

מיקום: מירון, ישראל.

התנא רבי שמעון בר יוחאי – חי בסביבות שנת ג'תת"ק (140). מגדולי דורו. נודע והתפרסם במיוחד בזכות ספר ה'זוהר' שאותו חיבר, המשמש כבסיס ויסוד לכל תורת הנסתר וה'קבלה' מאז ועד היום.

רשב"י, היה תנא בן הדור הרביעי.

נוסף למאות דברי תורתו בהלכה ובאגדה שבתלמוד בבלי, חיבר גם את מדרשי ההלכה ו'מכילתא דרשב"י' לספר שמות, ו'ספרי' – לספרים במדבר ודברים.

למד תורה מפי רבי עקיבא, והיה מגדולי תלמידיו. לאחר פטירת רבו, רבי עקיבא, פתח רבי שמעון ישיבה בעיר תקוע אשר בגליל.

עקב הלשנה נאלץ לברוח ולהסתתר במערה במשך שלוש עשרה שנה – יחד עם בנו רבי אלעזר – שם למדו תורה יומם ולילה.

רשב"י חיבר את ספר הזוהר יחד עם חבריו התנאים וספר זה הינו היסוד לכל תורת הקבלה.

רשב"י נקבר במירון ומקום קבורתו הוא אחד ממקומות התפילה החשובים בארץ. רבים נוהגים להביא ילדים בני שלוש למירון ולספר אותם שם את התספורת הראשונה בחייהם בטקס המכונה 'חאלקה', כיון שרבי חיים ויטאל, תלמידו של האר"י, סיפר כי רבו עשה כן לבנו.

רשב"י נולד לאביו, יוחאי, שהיה משבט יהודה, מגדולי הדור, עשיר, נכבד וקרוב למלכות. אמו – שרה, מזרע הנשיאים היתה, מצאצאי הלל הזקן.

רשב"י היה חתנו של התנא הקדוש רבי פנחס בן יאיר.

בישיבה שפתח בעיר תקוע העמיד תלמידים רבים. ביניהם נמנו: רבי יהודה הנשיא – מחבר המשניות, רבי אלעזר בנו של רשב"י, רבי דוסתאי ברבי יהודה, רבי זכאי, רבי שמעון בן אלעזר, רבי שמעון בן יהודה, רבי שמעון ברבי יוסי בן לקוניא ורבי שמעון בן מנסיא. גם ראשוני האמוראים למדו בישיבתו של רשב"י, וביניהם האמורא הגדול רב, שאף נחשב בגמרא כאחד מהתנאים.

כאשר מוזכר בתלמוד "רבי שמעון" בסתם, בלי פירוט נוסף לשמו וזהותו, הרי שמדובר ברבי שמעון בר יוחאי. (וכן סתם 'ספרי' רבי שמעון היא).

בתקופה זו שלטו הרומאים בארץ ישראל וגזרותיהם הציקו לעם היהודי. בעקבות הלשנה על כך שרשב"י התבטא נגד הרומאים בחריפות, הוצא נגדו גזר דין מוות. עקב כך נאלץ רשב"י להסתתר במערה עם בנו רבי אלעזר במשך שלוש עשרה שנה. מעיין מים חיים החל לפכות ליד המערה באופן ניסי ובסמוך צמח באורח פלא גם עץ חרוב. מחרובים ומים אלו ניזונו רבי שמעון ובנו במשך כל שהותם במערה. לאחר שהקיסר הרומאי מת, בישרם אליהו הנביא על ביטול הגזירה נגדם והם יצאו ממחבואם.

מקובל כי במשך שהותו במערה הגה רבי שמעון יחד עם בנו בחוכמה הנסתר האלוקית – הקבלה – ועל בסיס לימוד זה חובר ספר הזוהר הקדוש שנכתב בארמית.

רשב"י עצמו התבטא ואמר: "בחיבורי זה (כלומר בזכות ספר "הזוהר") יצאו ישראל מן הגלות".

רבי שמעון קבע משכן ללמוד התורה במושב תקוע ובכפר מירון, והמונים באו ליצוק מים על ידיו. רבים מהם היו בני עליה, ומתוכם בחר רבי שמעון תשעה תלמידים ללמוד עמם את פנימיות התורה, והיה מכנה אותם "חבריא" (חברים). רשב"י וחבריו הגיעו למדרגות גבוהות בדבקות רוחנית.

על רבי שמעון נאמר כי הוא "מלומד בניסים".

"כל ימיו של רבי שמעון בן יוחי לא נראתה הקשת בענן" – הקשת היא סימן לחטאיהם של ישראל, וצדקותו של רבישמעון הגינה על הדור כולו.

בזוהר מתואר כי רשב"י זכה לטייל בגן עדן בעודו בחיותו. הוא טייל שם בין הצדיקים כשנים עשר יום והם מסרו לו סודות עצומים. גם נשמות מעולם העליון באו אליו וגילו לו סודות בקבלה. מסופר גם כי אליהו הנביא אמר שהפסוק "לקדוש ה' מכובד" נאמר על רבי שמעון בר יוחאי.

רבי שמעון נפטר במירון ביום ל"ג בעומר, י"ח באייר, בשנת ג' אלפים תתק"כ (בשנת 160 לסה"נ), ושם נקבר, (מדרום למושב מירון של ימינו). ביום פטירתו הוא גילה לתלמידיו סודות תורה עמוקים שלא גילה קודם לכן. את דבריו סיים בפסוק "כי שם ציוה ה' את הברכה חיים עד העולם" ויצאה נשמתו במילה 'חיים'.

בחז"ל כבר מצינו שמקום קברו שימש כמקום תפילה וישועות. כפי שמסופר בהקדמת ספר הזהר שרבי חייא בא למירון, השתטח על ציונו של רבי שמעון בר יוחאי, ונשק לעפר. כמוהו נהגו עוד תנאים ומאוחר יותר גם אמוראים.

במדרש מסופר גם על אחד מתלמידי רשב"י שהיה שוכח את לימודו. הוא בא על קברו של רבי שמעון בר יוחאי ובכה, בא אליו רבי שמעון בר יוחאי בחלום ואמר לו אם תחזור על לימודך שלוש פעמים תצליח.

גם במרוצת השנים הלאה שימש המקום לתפילה ולימוד תורת הקבלה. מקובלי צפת שבתקופת האר"י הקדוש ערכו שם 'תיקונים' רבים.

ה'מגיד מישרים' שהתגלה משמים לרבי יוסף קארו (ה'בית יוסף', בעל ה'שולחן ערוך') אמר לו שרבי שמעון בר יוחאי שמח על בואו ולימודו של רבי יוסף קארו על קברו – בספר הזוהר. המגיד אמר ל'בית יוסף' גם: "ועל כל צרה שלא תבוא על הצבור תקיפו (קבר רשב"י) אותם שבע פעמים ותענו".

השל"ה באיגרתו כתב על ההגעה למקום זה כי זהו מקום שבו מתרחשים ניסים רבים. לכן הבאים למקום צריכים ללמוד בספר הזוהר "באימה וביראה ובדבקות גדולה", ואחר כך "לשמוח הלב שמחה רוחנית", בלא שום אבלות ועצבות. "כי באלה חפץ רבי שמעון בר יוחאי". השל"ה כותב שזוהי סגולה בדוקה ומנוסה לנדור נדרים ונדבות על קברו של רשב"י ולאחר מכן להתפלל שם על כל צרה וצורך.

העלייה המרכזית למקום נערכת, ביום פטירת הרשב"י, בתאריך י"ח באייר – ל"ג בעומר. יום זה נחשב ליום שמחה. מידי שנה ביום זה עולים לקברו מאות אלפים מכל רחבי העולם בשירים וריקודים והדלקת מדורות בסביבת הקבר. המוני העולים מתאמצים מאוד להגיע בכל דרך אפשרית בכדי להתפלל קרוב ככל הניתן לציון הקבר שסגולתו ידועה בעם ישראל זה דורות כה רבים.

תאריך פטירה: י"ח באייר, ל"ג בעומר.