האדמו"ר משטפנשט

מיקום: נחלת יצחק, גבעתיים, ישראל.

קברו של הצדיק רבי אברהם מתתיהו פרידמן זצ"ל, האדמו"ר משטפנשט.

הצדיק רבי אברהם מתתיהו פרידמן זצ"ל, האדמו"ר משטפנשט, נולד בחנוכה תר"ח (1847) ונקרא אברהם – על שם סב סבו שכונה 'רבי אברהם המלאך', ומתתיהו בשל הולדתו בחנוכה – על שם מתתיהו כהן גדול.

אביו רבי מנחם נחום, היה בנו של רבי ישראל מרוזין. הסב רמז על בנו כי הוא יביא בתפילותיו ובברכותיו ישועות רבות. ואכן, חצר חסידות שטפנשט נודעה כמקום שבו ניתן לפעול ישועות.

באחת ההזדמנויות העיד עליו אביו כי הוא מהווה דוגמא ל"אדם השלם".

בהיותו כבן 21-22 הסתלק אביו לבית עולמו ורבי אברהם מתתיהו קיבל את שרביט הנהגת החסידות.

תפקיד זה נשא ומילא במשך 64 שנים שבהן הפך את שטפנשט למרכז חסידי גדול – עד לפטירתו בגיל 86 בכ"א בתמוז תרצ"ג.
אלפי חסידים נהרו לביתו ואת כולם קיבל בסבר פנים יפות. השפעתו על יהודי רומניה ואף על גויים הייתה עצומה.

הצדיק נקבר בעיר מגוריו שטפנשט. בחלוף כשלושים וחמש שנה מפטירתו הוחלט להעלותו לארץ ישראל. קברו נפתח וגופו התגלה בשלמותו, כאילו נקבר זה עתה.

הצדיק נטמן בבית העלמין בנחלת יצחק, וציונו הפך לאתר עלייה של המונים המבקשים ישועה.

חסידות שטפנשט נוסדה על ידי אביו של רבי אברהם מתתיהו – רבי מנחם נחום פרידמן, בנו הרביעי של רבי ישראל מייסד חסידות רוז'ין. שטפנשט שוכנת על גדות נהר הפרוט שבצפון רומניה.

טרם הגיעו לגיל שלוש, לימדו סבו את אותיות הא'-ב', וכאשר הגיע לאות יו"ד אמר לו: 'כעת עשיתיך יהודי טוב'. לגירסה אחרת: בעת הגיעם לאות יו"ד, שאלו הסבא, "התדע מה זו אות יו"ד?" והילד מתתיהו ענה "יו"ד זה הסבא שהוא יהודי גדול, אולם אני רק יהודי קטן". ענה לו הסבא "גם אתה תהיה יהודי גדול".

רבי אברהם מתתיהו מיעט לצאת מביתו ולא השתתף באירועים למעט חופות שנערכו בחצר בית מדרשו. אולם אחת לשנה ביקר את קהילות היהודים באיזור. פעם אחת אף נסע לבוקרסט (רומניה) ונפגש עם אנשי השלטון שאף הם רחשו לו כבוד.

הצדיק התנהל ב'מלכותיות' – כמנהג בית רוז'ין, אולם בחייו הפרטיים הסתפק במועט ונהג בסגפנות כשאת הנהגותיו אלה טרח ודאג להסתיר. במשך שעות ארוכות שקד על לימוד תורת הנגלה והנסתר ותמיד החזיר את הספרים למקומם בכדי שאיש לא ידע במה למד. העניק צדקה ביד רחבה ולעיתים מסר ליתומים ולאלמנות את כל כספי הפדיונות שקיבל. דאג בקביעות יומיומית לכל צרכיהם ומחסורם של כמאה חסידים נבחרים אשר כונו ה'יושבים' היות וישבו בבית המדרש שבחצרו ועסקו בתורה. את תפילת שחרית סיים בשעות הצהריים ורק אז הוכנס אוכל לחדרו, אולם לאחר שאכל מעט דאג שיעבירו את מגשי האוכל המלאים ל'יושבים' בבית המדרש.

יהודי רומניה העריצוהו וכינו אותו 'מארלה ראבין דין שטפנשט' – הרבי הגדול משטפנשט.

רבים כינוהו "מחולל הישועות". את רבבות האנשים שנהרו לביתו לקבלת ברכה ועצה נהג לשאול 'היש לך אמונה?' וכאשר המענה היה חיובי, העניק את ברכתו במילים: 'לך לביתך והשם יתברך יעזור לך'.

גם הנוצרים הרומנים העריצו את האדמו"ר. הם הביאו לחצרו מתנות מפירות שדותיהם, ועיתונים כתבו על נפלאותיו ברומניה אף לאחר מותו. לאחר שהועברו עצמותיו לישראל, באו לבקר באוהלו הריק. הם האמינו שבזכות קדושתו, יגן על עיירתם. סיפורים רבים סיפרו עליו התושבים והאיכרים הנוצרים, על צדקותו ונפלאותיו.

לרבי אברהם מתתיהו לא היו ילדים, לכן ייעד את אחיינו, הרב מנחם נחום, למלא את מקומו. רבי מנחם נחום נפטר בגיל 54 ממחלה קשה, חודש לפני מות דודו.

כשהוצא גופו מקברו שבשטפנשט והובא לקבורה בארץ ישראל, עשרות שנים לאחר פטירתו, נערכה הלוויה (ביום ה' במרחשוון תשכ"ט) כאשר בהוראת גדולי ישראל נערכה הלווייתו בארץ ישראל על גבי מיטה, כדי לפרסם את מעלתו וקדושתו ואת העובדה שגופו נותר שלם כביום מותו. אחר מיטתו צעדו גדולי האדמורי"ם והרבנים שדיברו רבות בשבחו.

רבי שלמה מסדיגורה הכריע שחשוב לקוברו בגוש דן, כדי שלתושבי האיזור יהיה היכן להתפלל. ואכן, בהמשך נתכנה המקום בפי החסידים "מירון של גוש דן".

יום יום, ובייחוד בערבי ימי חמישי, באים אלפי יהודים מהארץ ומחו"ל להשתטח על קברו, מתפללים לרפואה שלמה של קרוביהם, לפרנסה טובה ולמילוי משאלותיהם לטובה.

תאריך פטירה: כ"א תמוז