רבי יהודה בר אלעאי

מיקום: בין עין זיתים למירון, ישראל.

סגולה לפרנסה.

רבי יהודה בר עילאי היה מגדולי התנאים בדור הרביעי. מחשובי התנאים שדבריהם הוזכרו בששה סדרי המשנה.

רבי יהודה היה בנו של התנא רבי עילאי, התגורר בעיר אושא. למד תורה אצל אביו, רבי טרפון (בלוד), רבי ישמעאל ואצל רבי עקיבא שהיה גם רבו המובהק.

רבי יהודה היה בין חמשת החכמים שהוסמכו להוראה על ידי רבי יהודה בן בבא במסירות נפש – בתקופת גזירת הרומאים על הסמיכה. (רבי יהודה בן בבא נהרג בידי הרומאים בגלל מעשה זה).

למעלה משש מאות מההלכות שנאמרו מפיו של רבי יהודה נכתבו בששה סדרי משנה, כל מקום שמוזכר השם "רבי יהודה" הכוונה אליו, והוא התנא שפסקיו מוזכרים במשנה במספר הגדול ביותר מבין התנאים האחרים.

רבי יהודה האריך ימים ושנים רבות מאוד, והגיע לזקנה מופלגת ביותר. בתקופת חייו האחרונה סבל ממחלת לב.
מערת הקבר שמיוחסת לרבי יהודה בן עילאי נמצאת בדרך מעין זיתים לצפת. לתפילה במקום ישנה סגולה ידועה לפרנסה.

רבי יהודה בר עילאי מתואר כ'ראש המדברים בכל מקום' וכן שימש כ"מוריינא דבי נשיאה" – מורה ההלכה בבית הנשיא. בכל מקום שמסופר בתלמוד על 'חסיד', זהו רבי יהודה בר עילאי, או רבי יהודה בן בבא.

הגמרא (נדרים דף מט:) מספרת כי פניו של רבי יהודה בר עילאי היו מאירות ביותר. את האור הזה היו רואים גם הגויים ששאלוהו מדוע פניו מאירות. אך הוא היה דוחה אותם בתשובות שונות מחמת ענוותו, בעוד שהתשובה האמיתית לכך הינה במשמעות הפסוק "חכמת אדם תאיר פניו".

רבי יהודה נזהר מאוד בכבוד השבת. במסכת שבת (כה:) מסופר כי בכל ערב שבת היו "מביאים לו עריבה מלאה חמין", ממנה היה רוחץ פניו ידיו ורגליו. לאחר שהתלבש והתעטף לכבוד שבת היה יושב ו"דומה למלאך ה' צבאות".

מסופר עליו שפעם עבר על יד שדהו והבחין שנפרצה פרצה בגדרה. הוא הרהר ותכנן כיצד יתקן את הפרצה לאחר השבת, אך מיד נזכר והחליט שמפני ואין זה מכבוד השבת לתכנן בה תכניות של חול – הרי הוא קונס עצמו ולא יתקן את הגדר. לאחר השבת נעשה לו נס וצמח שם 'צלף' – צמח קוצני שלפירותיו יש ערך ממוני גבוה – וחסם את הכניסה לשדה.

רבי יהודה היה מבטל תלמוד תורה להוצאת המת ולהכנסת כלה. רבי יהודה נהג גם לרקוד לפני הכלה עם ענף הדסים בידיו ובדרך מיוחדת שחכמי דורו הזכירוה בתלמוד לשבח.

רבי יהודה חי באחת התקופות הקשות שידע העם היהודי מחמת גזירותיו של אדריאנוס קיסר רומי. לא קבל עליו משרת 'חכם', מפני שדעתו לא הייתה מיושבת עליו, עקב העובדה שבניו היו מתים בחייו. לכן הוגדר בתואר 'חכם לכשירצה'.

רבי יהודה דגל בהסתפקות במועט. הוא התבטא ואמר "אכול בצל ושב בצל" בהסבירו כי אל לו לאדם להרגיל את עצמו לפינוקים ואכילה מרובה.

הוא עצמו חי בעניות מרודה, כהמחשה לעניותו מסופר כי היה ברשותו מעיל אחד שבו היו משתמשים הוא ורעייתו לסירוגין. פעם אחת לא הגיע לבית המדרש, וכששאלו רבן שמעון בן גמליאל לסיבת היעדרו, ענה לו שאשתו יצאה מן הבית לבושה במעיל ונמנע ממנו לצאת. שלח לו רבן שמעון בגד אחר, אך רבי יהודה סירב לקבלו.

גם תלמידיו חיו באותה עניות, אך התמסרו ללימוד התורה. עליהם מסופר שהיו ששה תלמידים מתכסים בטלית אחת ועוסקים בתורה.

במערה קברים רבים. רבי חיים ויטאל כותב שמקום קברו הוא בכוך שמצד ימין הפנימי לעומת הפתח [צפוני-מערבי]. על פי המסורת נקברו בתוך המערה גם עשרים תנאים ותלמידיהם. רבי חיים ויטאל כותב שגם אביו, התנא עילאי, טמון שם. יש שכתבו כי גם רבי יוסי בנו של רבי יהודה נטמן שם (ויש שאמרו שגם אמו). בתוך המערה נטמנו גם סבונים שנעשו משומן של יהודים שנהרגו על קידוש ה' באירופה הי"ד.

קברו של רבי יהודה שימש במהלך דורות רבים כמקום תפילה. יהודים שחיו לפני כשבע מאות שנה והלאה מזכירים את המקום שבו, מלבד מערת הקבר יש גם בית כנסת עתיק מאוד בו נרות והקדש. על פי כל העדויות שימש המקום לתפילה. גם הישמעאלים כיבדו את המקום והדליקו בו נרות.

בתקופות שונות הונהגה עלייה קבועה למקום בערבי ראשי חודשים לתפילה על תושבי האיזור, ובתקופות אחרות נערכה עלייה המונית בפסח שני – י"ד באייר.

בתקופת האר"י הקדוש נהגו חכמי צפת ומקובליה לעלות לתפילות ולימוד קבלה בציון הקבר. על האר"י מסופר שזה היה אחד מיעדיו הראשונים לאחר עלייתו לארץ ישראל. הוא מתאר גם כי "בפסח שני הולכים שמה כל אנשי צפת בשמחה וששון ומשתטחים על עפרו ומדליקים נרות ושמן ומתפללים…"

סגולתה המפורסמת ביותר של התפילה במקום היא בנושא הפרנסה. אולי בזכות העובדה שרבי יהודה עבד את בוראו מתוך פרנסה דחוקה מאוד ובאומרו "גדולה מלאכה שמכבדת את בעליה".

בעבר היה במקום מבנה גדול, כולל בית כנסת ו'הקדש', ובסמוך לו עץ זית בעל צורה ייחודית, שמקליפתו נטלו המוני הבאים פיסות – כסגולה. המנהג היה להניח את קליפת העץ בכיס ולומר במשך 21 ימים את הפרק בתהילים 'מזמור לדוד ה' רועי לא אחסר'. פיסות כה רבות ניטלו מהעץ עד שהוא נעלם.

ברבות הימים חרב המקום והוזנח. המבנה שופץ וחודש לפני שנים מעטות, בתרומתו של איש עסקים, עשיר לשעבר, שהגיע לשם בהוראת רבו, בכדי להתפלל על פרנסתו הכושלת. בעיצומה של תפילתו במקום קיבל שיחת טלפון שבה התבשר על מהפך כלכלי שבעקבותיו חזר לעושרו. הוא שב לאחר מכן ושיפץ את המקום כולו. כראוי לכבוד התנא הקדוש. עד לשיפוץ היה הציון נמוך והכניסה אליו היתה בזחילה, ופעמים שהפתח אף היה חסום.

המוני בני אדם פוקדים את המקום מתוך אמונה כי זו סגולה לפרנסה טובה.

מקובל להקיף את מבנה הקבר שבע פעמים תוך אמירת פרק כ"ט בתהילים ופסוקי "אנא בכוח".

תאריך פטירה: י"ד באייר (פסח שני)

["my_waze lat="32.983644" long="35.490780"]