ציון הרבי מלובאוויטש

מיקום: בית העלמין מונטיפיורי, ניו יורק.

כ"ק האדמו"ר רבי מנחם מנדל שניאורסון, הרבי מליובאוויטש. האדמו"ר השביעי והאחרון של חסידות חב"ד.

הרבי נולד בי"א בניסן תרס"ב באוקראינה, לאביו הרב לוי יצחק שניאורסון ולאמו חנה. נמנה מצאצאיו של "הצמח צדק", (האדמו"ר השלישי מחב"ד).

מילדות ניכרו בו כשרונות מיוחדים והרבה מחכמתו למד בכוחות עצמו, מאז ימי ילדותו.

בגיל 21 נפגש עם רבי יוסף יצחק שניאורסון, האדמו"ר השישי של חסידות חב"ד, והיה לאחד מתלמידיו הקרובים. חמש שנים לאחר מכן התחתן עם בתו של האדמו"ר, הרבנית חיה מושקא.

בתקופת מלחמת העולם השניה ברחו בני הזוג לארצות הברית והתיישבו בניו יורק, שם החל לסייע לחותנו בניהול החסידות, ממרכז חב"ד העולמי – 770 בשכונת קראון הייטס שבברוקלין.

בשנת תש"י, לאחר פטירת חותנו, החל לשמש כאדמו"ר.

במשך כיובל שנים, שבהן הנהיג את חסידות חב"ד, זכה להערכה עצומה בקרב יהודים וגויים. היה מנהיג בולט ביהדות העולם.

שנתיים לפני הסתלקותו חלה וכח הדיבור ניטל ממנו. שלושה חודשים לפני ההסתלקות שקע בתרדמת, עד לפטירתו בתאריך ג' בתמוז ה'תשנ"ד (1994) בהיותו בגיל 92 וללא יורש.

ציון קברו באוהל מיוחד בסמוך לחמיו, בחלקת חב"ד שבבית הקברות היהודי על שם משה מונטיפיורי, בשכונת קמבריה הייטס ברובע קווינס שבניו יורק.

מקום זה משמש מוקד עלייה לרגל. יהודים רבים מגיעים לשם בכל ימות השנה בכדי לבקש בזכותו רחמי שמים, ברכה והצלחה.

בילדותו של הרבי למד תורה בעיקר מאביו ועוד מעט ממורים פרטיים. אלו עמדו על כישוריו הבולטים ועל חריפות שכלו.

לקראת הגיעו לארה"ב בעקבות חמיו, ביקש חמיו משלושה מחסידיו הבולטים לנסוע לנמל לקבל את פניו, בהוסיפו: "אם רצונכם לדעת מיהו חתני? הוא בקיא בבבלי וירושלמי, רי"ף רא"ש ורמב"ם, הוא עורך תיקון חצות כל לילה…."

בשנת תש"י, בהיותו בן 48, נפטר חותנו מבלי להותיר אחריו בן יורש. לאחר לחצים ופניות רבות מצד רוב אנשי החסידות התמנה רבי מנחם מנדל לאדמו"ר השביעי של חב"ד. בי' בשבט ה'תשי"א, ביום השנה הראשון לפטירת חמיו, השמיע הרבי מאמר חסידות שהחל בפסוק "באתי לגני אחותי כלה" ובכך החל לשמש באופן רשמי כאדמו"ר.

הרבי התייחס לחמיו כנשיא הדור ודיבר רבות על נצחיות ההנהגה של חמיו. את עצמו ראה רק כמייצג של חמיו. הוא נהג ללכת באופן קבוע, לעתים כמה פעמים בשבוע, לקבר חמיו עם שק גדול של מכתבים שכתבו לו יהודים מכל העולם, ולקרוא את בקשותיהם על הציון. בתשובות לפונים אליו הרבה לכתוב "אזכיר על הציון", כלומר שיתפלל עליהם בציון קבר חמיו.

בין היתר, המשיך את מפעל 'השלוחים' שהחל חמיו להקים – במסגרתו נפוצו שלוחיו לכל פינה בעולם בכדי לזכות ולקרב יהודים ליהדותם וכמו כן עודד את הקמתם של בתי חב"ד בנקודות רבות בעולם. חסידיו ושלוחיו הקימו אלפי מוסדות חינוך וארגונים תחת פיקוחו.

הרבי ארגן והנהיג את חסידיו ברמה. בין היתר באמצעות ייסוד ארגון צעירי אגודת חב"ד בישראל, ומאוחר יותר גם בניו יורק ובקנדה, הקמת אגודת נשי ובנות חב"ד, רשת 'אהלי יוסף יצחק ליובאוויטש', רשת מחנות הקיץ 'גן ישראל', ישיבות "אהלי תורה" בניו יורק, תנועת הנוער "צבאות השם" ועוד.

הרבי נודע בהוראותיו לחסידיו שיעסקו בפרסום מצוות היהדות ותורת החסידות תחת הסיסמה "ופרצת", הלקוחה מהפסוק "ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה". קרא לחסידיו להשפיע בכל מקום אפשרי, גם על יהודים חילונים, לקיים את המצוות וללמוד תורה, בין היתר על ידי יציאה למקומות ציבוריים וזיכוי הציבור. הרבי יזם פעולות ציבוריות שכונו על ידו 'מבצעים' – כגון הדלקת נרות חנוכה ציבוריות, תהלוכות ל"ג בעומר, דוכנים לנטילת לולב בסוכות, חלוקת מצה שמורה לקראת חג הפסח, תקיעת שופר בראש השנה לאלו שאינם מגיעים לבית הכנסת ועוד. כמו כן הכריז על עשרה מבצעי מצוות שיש לעורר את עם ישראל לקיימם. בשנת תשכ"ז, סמוך למלחמת ששת הימים, הכריז על "מבצע תפילין", אחרי המלחמה ושחרור ירושלים העתיקה, חידש את בית הכנסת שעל שם ה"צמח צדק" במקום.

בשנת תשמ"א פתח במיזם שבמסגרתו קרא לקנות לכל ילד יהודי מתחת לגיל מצוות 'אות' ב'ספר התורה של ילדי ישראל' – במטרה מוצהרת של איחוד העם. כמו כן הנהיג את תקנתו ללימוד הרמב"ם היומי.

כשלושים שנה לאחר תחילת כהונתו קרא לחסידיו לפעול להנחלת שבע מצוות בני נח לאנושות כולה, ולעודד את כל בני האדם לקיימן. בתקופה זו גם קרא להנהיג בבתי הספר הממלכתיים בארצות הברית 'רגע של שתיקה' (Moment of silence) שישים שניות בתחילת היום שבהן יתבוננו התלמידים בבורא העולם.

חלק מהותי ומרכזי בתורתו והנהגתו היה כרוך בעידוד חסידיו לפעול להגברת הציפייה לגאולה. שיחות רבות מסר בנושא והתבטאויות רבות השמיע במהלך השנים על חובת הצייפיה ביאת המשיח והפצת רעיון הציפייה לכל יהודי באשר הוא.

בשונה מהאדמו"רים הקודמים של חב"ד, לא נהג הרבי לכתוב את תורתו בעצמו. דברי התורה נאמרו לעתים במשך 13 שעות ברציפות שבהם שולבו רעיונות עמוקים במחשבת חסידות חב"ד, הוראות בענייני השעה והנהגות כלליות. להעלאתם על הכתב הופקד צוות תלמידים בעלי זכרון. הרבי הגיה את רוב הדברים לאחר שנכתבו. ספרים רבים יצאו בדרך זו וכמו כן ראו אור עשרות כרכי אגרותיו שנשלחו להמוני דורשי ומבקשי עצותיו.

עד שנת ה'תשמ"א קיבל הרבי שלוש פעמים בשבוע אנשים לשיחה אישית, שנקראה "יחידות". בשנת ה'תשמ"א הופסקה היחידות כמעט לגמרי בגלל העומס הרב וכמות האנשים שהלכה וגדלה. משנת תשמ"ו עד תשנ"ב התקיים מעמד "חלוקת הדולרים", שבמסגרתו חילק מדי יום ראשון שטרות של דולר אחד למבקריו על מנת שיעבירום לצדקה. מעמד חלוקת הדולרים לווה במילות ברכה או מענה קצר של הרבי על שאלות, והוא שימש כמעין תחליף מקוצר ליחידות. הוא התנהל בתור ארוך ומסודר שלעתים ארך כשש שעות. רבים ממקבלי הדולרים שמרו את הדולר שקיבלו מהרבי כסגולה ונתנו את תמורתו לצדקה.

בהיותו קרוב לגיל 90, בכ"ז באדר א' ה'תשנ"ב, בעת שהותו באוהל קברו של חמיו, לקה הרבי בשבץ מוחי. בעקבותיו שותק צידו הימני של גופו וניטלה ממנו יכולת הדיבור. כשמונה חודשים לאחר מחלתו החל לצאת מדי פעם אל הציבור, כשהוא יושב במרפסת מיוחדת שנבנתה סמוך לחדרו. ממרפסת זו עודד את שירת החסידים בתנועות ראש ברורות.

לאחר ששקע בתרדמת למשך כשלושה חודשים, אושפז עד לפטירתו בתאריך ג' בתמוז ה'תשנ"ד (1994) בהיותו בגיל 92.
הרבי נקבר בארון קבורה שנבנה מהסטנדר והשולחן שעליהם התפלל ואחד משולחנות הלימוד בישיבה.

באהל שבו נטמן היה מעתיר בעצמו בתפילות על ציון קבר חמיו, האדמו"ר הריי"צ זצ"ל שאותו העריץ מאוד.

מדי שנה, בתאריך פטירתו בג' בתמוז, נוהגים לעלות לקברו אלפי יהודים. העולים לקבר נוהגים לרשום את בקשותיהם, לקרוא את הבקשה ליד הקבר, לקרוע את הדף ולהניח את הקרעים במקום. מערכת פקסים ודואר אלקטרוני מקבלת בקשות לברכות מכל רחבי העולם, וגם הן מועברות אל הקבר.

תאריך פטירה: ג' תמוז.