קבר האר"י הקדוש

מיקום: בית העלמין העתיק, צפת, ישראל.

רבי יצחק לוריא אשכנזי, האר"י הקדוש. גדול מקובלי צפת בתקופת הזוהר שלה (לפני כ-450 שנה) והוגה שיטה חדשה בקבלה.

האר"י נולד בירושלים בשנת ה'רצ"ד (1534) לאם ספרדיה ולאביו ממשפחת לוריא שהייתה מפורסמת באשכנז ומיוחסת לרש"י וממנו לדוד המלך.

בצעירותו גדל במצרים, שם למד תורה מפי הרדב"ז – רבי דוד בן זמרא, רבה של מצרים, ורבי בצלאל אשכנזי (מחבר השיטה מקובצת).

בגיל עשרים ואחת נחשף לראשונה לספר הזוהר ומאז החל להעמיק בו מתוך התבודדות.

בהיותו כבן 36 הצטווה על ידי אליהו הנביא לשוב לארץ ישראל ולהעביר את סודות הקבלה למספר תלמידים ובראשם רבי חיים ויטאל. האר"י לימד מספר מצומצם של תלמידים את תורתו, בהסבירו כי לשם כך הגיע לעולם וכי זהו כל יעודו בחייו.

האר"י חידש דרך חדשה בתורת הנסתר ובהבנת דברי הזוהר הקדוש. כמו כן עסק בתיקוני נשמות, גלגולי נשמות, כוונות התפילה, ועוד.

האר"י הסתלק מהעולם בה' מנחם אב ה'של"ב, (1572) בהיותו כבן 38. קברו מהווה מקום תפילה ותחנונים לרבבות אנשים המגיעים אליו ממרחקים. המונים מגיעים במיוחד בתאריך ה' באב כדי להעתיר בתפילה על כל ענייניהם.

לאחר מות אביו של האר"י, בהיותו כבן שמונה, לקחה אותו אימו למצרים לבית אחיה, רבי מרדכי פרנסיס, שהיה אדם עשיר וממונה על המכס במצרים. מסופר כי בהיותו כבן חמש עשרה שנים גבר בחכמתו ובפלפולו בגמרא על כל בני גילו. בגיל זה דודו נתן לו את בתו לאשה וכלכלם בכבוד. כבר בהיותו בגיל צעיר חתום האר"י עם רבני מצרים על כתב הסכמה.

לפי המסורת עד גיל 36 חי האר"י בבית דודו – חותנו, והיה סמוך על שולחנו.

בהיותו כבן עשרים ואחת התגלגל לידיו ספר 'זוהר' עתיק שאותו מצא ברשות אחד ממתפללי בית הכנסת מן האנוסים והחל להגות בו בעיון. במשך תקופה ארוכה נהג האר"י להתבודד במשך כל ימות השבוע בסביבות הנילוס וללמוד שם את סודות הקבלה, לביתו היה שב רק לקראת השבת. על פי המסופר זכה שם לגילוי אליהו הנביא ולהדרכה אישית ממנו.

בשנת ה'ש"ל (1570) עלה האר"י ממצרים לצפת עם אשתו ושתי בנותיו וחי שם במשך שנתיים. שתי בנותיו נישאו בצפת. האחת, עכסה, לר' שלמה בן הרב משה סאגיס, ראש ישיבה בצפת ורבו של המהרי"ט, והשנייה לבנו של מרן – ר' יוסף קארו.

עד בואו של האר"י לצפת נחשב רבי משה קורדיברו לגדול המקובלים ודבריו נתקבלו אצל כל המקובלים כבעלי הסמכות הגדולה. האר"י הצטרף לחבורת לומדי קבלה שבראשות הרמ"ק.

הרמ"ק גילה לתלמידיו לפני פטירתו, שממלא מקומו יהיה האיש שבעת מסע לווייתו יזכה ויראה עמוד של אש ההולך אחר מיטתו ובהוסיפו כי אותו אדם שיבוא אחריו "יאיר עיני הדור בחכמת הקבלה". הרמ"ק ציין גם כי "הוא אדם גדול, ניצוץ של רשב"י". את העמוד המופלא ראה רק האר"י ומאז הוכר מקומו בראש מקובלי צפת.

תלמידיו נקראו אחריו בכינוי 'גורי האר"י'. בין תלמידיו בקבלה רבי חיים ויטאל – גדול תלמידיו, רבי משה אלשיך, רבי שלמה אלקבץ, רבי יוסף חאגיז, רבי יוסף קארו, רבי אליהו די וויראש, רבי אלישע נאלדוא ורבי משה באסולא ועוד. יחד הלכו למירון, מקום קבר רשב"י ובנו אלעזר, ישבו במקומות שישבו תלמידי רשב"י ושמעו את האידרא רבא. האר"י השתטח על קבר רשב"י, ייחד נשמתו עם נשמת התנא, ורשב"י גילה לו את הסודות שלמד בישיבה של מעלה.

תלמידו הקרוב רבי חיים ויטאל, מספר שהאר"י יכול היה לשבת על מאמר אחד בזוהר במשך שבועות ארוכים. קיימת מסורת לפיה משמיים ביקשו לסייע לו לפרש את הזוהר, אך הוא סירב, ברצונו להשיג את מדרגותיו בעבודה אישית. רוב חידושי האר"י הם בלימודי הכוונות במעשה המצוות והתפלות, וייחודים ע"פ גימטריאות וצירופי שמות קדושים.

למרות שהאר"י לא הותיר אחריו שום ספר מפרי עטו (החיד"א כותב כי האר"י חיבר פירוש על מסכת זבחים, אך איננו בנמצא), הקפידו תלמידיו ובראשם תלמידו הקרוב רבי חיים ויטאל, לתעד בכתב את שיעוריו. כתבים אלה מוכרים כ'כתבי האר"י'.

כתבי האר"י מקובצים בתוך 18 כרכים המהווים מקור ידע עצום לתורת הקבלה ולהבנת ספר הזוהר. ביניהם: שער ההקדמות, שער מאמרי רשב"י, שער מאמרי חז"ל, שער הפסוקים, שער המצות, שער הכוונות, שער רוח הקודש, שער הגלגולים, לוח ראשי תיבות וקיצורים, הגהות ומראה מקומות.

האר"י חידש וסידר גם דרך חדשה בתפילה על פי הכוונות הנקראות על שמו 'כוונות האר"י'. גם בימינו ישנם מקובלים רבים המתפללים בקביעות מתוך 'סידור האר"י' וכוונותיו (בגרסאות שונות).

תלמידי האר"י מעידים כי הוא היה בקי במקרא, משנה, תלמוד, מדרשים, מעשה בראשית, מעשה מרכבה, שיחת אילנות, שיחת עופות, שיחת מלאכים, סודות שמספרים הדוממים והאש, חכמת הפרצוף והיד ופתרון חלומות. ידע את העתיד להיות, הכיר בריח הבגדים את מעשי האדם, ראה במצח האדם את כל אשר עשה (מסופר כי ארבעים שנה לאחר הסתלקות האר"י עדיין היו אנשים מסתירים את מצחם בכובע מחמת הפחד), ידע את מחשבותיו ומה היו חלומותיו, מה היו חטאיו בגלגול שעבר ואיזה עניין בא לעולם לתקן. ראה את נשמות הצדיקים ולמד עמן את סודות התורה, בשעת נעילה של יום הכפורים ידע מי יחיה ומי ימות באותה שנה, ראה את הנשמות בצאתן מהגוף ובעלותן בערב שבת לגן עדן.

האר"י עסק רבות גם בענייני 'גלגולי הנשמות' ומכח כל אלו היה האר"י נותן לאנשים 'תיקונים' – בכדי לתקן את נשמותיהם.

עניין מיוחד היה אצלו כל הקשור לשבת קודש. תלמידיו מתארים כיצד כבר ביום שישי היה מתכונן לבוא השבת, 'יוצא לקראתה' עם תלמידיו לשדות, ומשורר את הפיוט 'לכה דודי' כשהוא לבוש בארבעה בגדים לבנים. לאחר מכן היה עורך את שלחנו בעניינים טמירים ובדקדוק גדול ומתנהל כך עד לצאת השבת – בשימת לב לפרטי פרטים ומתוך כבוד עצום לקדושת היום ושמחה גדולה מאוד מכל רגע ורגע של יום השבת. בחיבתו הגדולה לשבת חיבר את הפיוטים 'אסדר לסעודתא' ו'אזמר בשבחין' הנאמרים בליל וביום שבת קודש, בפיוטים אלו נרמז שמו בראשי החרוזים כשהוא חותם "אני יצחק בן שלמה לוריא" (יש הסוברים שגם הפיוט 'יום זה לישראל' חובר על ידו).

כך נהג גם בכל החגים – בשימת לב לכל פרט, כל מעשה, כל מילה. בהכל היה נותן משמעויות נשגבות מתוך שימת לב לפרטי פרטים.

ברוח קודשו גילה האר"י את מיקומם של רבים מקברי התנאים והאמוראים שנעלמו ברבות השנים. רבים מציוני קברי הצדיקים המוכרים לנו כיום התגלו על ידו.

ימים אחדים לפני פטירתו נפל האר"י למשכב במגפה שפרצה בצפת. לאחר פטירתו נטמן במרכזו של בית העלמין העתיק בצפת, בסמוך לקבר רבו הרמ"ק, בנו רבי משה, רבי משה מטראני (המבי"ט), הרדב"ז, רבי שלמה אלקבץ, רבי אלעזר אזכרי ועוד.

קברו הוא המפורסם ביותר בבית העלמין העתיק של צפת, בית עלמין המשמש זה למעלה מאלפיים שנה את תושבי האיזור וטמונים בו עוד רבים מגדולי העם היהודי לדורותיו, כגון רבי יוסף קארו בעל השולחן הערוך, חנה ושבעת בניה, הושע, התנא רבי פנחס בן יאיר ועוד צדיקים רבים.

בתחתית המדרגות הנכנסות לבית העלמין מוביל שביל גישה שמאלה אל עבר 'מקוה האר"י' שמימיו מתחלפים ללא הרף ממי מעיין שנביעתו נמשכת זה מאות בשנים ממעבה האדמה. מקובל כי במקווה זה הוטבל גופו של הר"י לפני קבורתו ויש הסבורים שגם בחייו היה האר"י טובל במקווה זה. ישנה מסורת לפיה מובטח כי הטובל במקווה זה לא יסתלק מהעולם מבלי לשוב בתשובה.
רבים הם המקפידים לטבול במקווה זה לפני לכתם להעתיר בתפילה על ציון קברו של האר"י הקדוש.

תאריך פטירה: ה' באב.